עע"מ 5631/13

תקציר

המקרה נסוב סביב בקשת עירייה להיתר בנייה לשימוש בקרקע המיועדת ל"כביש" על פי תכניות תקפות. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע בעבר כי השימוש המבוקש, שהיה כרוך בהרחבת המדרכה, שינה את אופי השימוש בקרקע ולכן אינו תואם את התוכניות הקיימות. עם זאת, בית הדין לערעורים לא הסכים וקיבל את ערעור העירייה. לדברי בית המשפט, הגדרת "כביש" בחוק התכנון והבניה כוללת צורות שונות של דרכים ומדרכות, וייעוד הקרקע על ידי התכנית כ"דרך" מאפשר גמישות בחלוקתה הפנימית. הואיל והשימוש המבוקש נכנס להגדרת "כביש", הוא מתיישב עם התכניות התקפות ואין צורך בהליך תכנוני חדש. בית המשפט הדגיש כי דיני התכנון נועדו להבטיח שקיפות ושיתוף הציבור, אך במקרה זה הבקשה להיתר תאמה את התכנית הקיימת ולא הותירה מקום להתנגדויות נוספות. בנוסף, בית המשפט ציין כי אמנם כדאי לפרסם שינויים לציבור, אך אין מדובר בדרישה פורמלית, והבחירה של העירייה אם לעשות זאת או לא נתונה לשיקול דעתה. פסק הדין החזיר על כנו את החלטת ועדת הערר והעניק את היתר הבניה, כאשר המשיבים יישאו בהוצאות עורכי הדין של המערערים.