ת"א 22151-03-20

תקציר

השופט דוחה את התביעה שבפניו ופוסק לטובת הנתבע. זאת בעיקר משום שהתובע לא סיפר את האמת על סוגיה מרכזית שעמדה בלב המחלוקת: האם ביקש משירות ההגנה לרכב סקיילוק לנתק את המערכת שלהם מהמשאית שלו, שנגנבה לאחר מכן. השופט מוצא כי התובע אכן ביקש מסקיילוק לבטל את המנוי למשאית זו, ואף הביע כעס על כך שהדבר לא נעשה, מה שסותר את טענתו. משכך, קובעת השופטת כי טענת התובע אינה אמינה, ויש לדחות אותה על יסוד זה בלבד. השופט מוצא סתירות רבות גם בעדותו של התובע במספר עניינים נוספים, ובהם תיעוד הווידיאו של הגניבה, זהות הרוכש של משאית אחרת, האם התובע קיבל את הפוליסה והחרגותיה, והשאלה מי הודיע למי על מיקום המשאית בחברון. השופטת מציינת כי סתירות אלה פוגעות באמינות התובע, וכן מהוות חוסר תום לב. כמו כן, השופט סבור לגרסת הנתבע לאירועים בנוגע למיקום מפתחות המשאית, ומקבל את טענתם כי המפתחות הושארו במשאית בניגוד לדרישות הפוליסה. השופטת מקבלת גם את טענת הנתבעת כי הגניבה בוצעה על ידי עובד התובעת, ולכן אינה מכוסה בפוליסה. למרות שהשופט מציין כי אין צורך להכריע בנקודה זו, הם נוגעים גם לטענת הנתבע כי הגניבה התרחשה באזור שהוחרג מהפוליסה. השופט מורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך הדין שלו, הנקבעים על 40,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין.