בג"צ 9409/05

תקציר

העתירה מערערת על החלטות ות"ת והממשלה לאשר את התוכנית לסלילת כביש 9, שנועדה לחבר בין מספר כבישים ראשיים. לטענת העותר, הליך האישור לא כלל תסקיר השפעה מספק על הסביבה (EIA), שכן התסקיר לא בחן דרכים חלופיות לכביש, לרבות אפשרות לשדרג כבישים קיימים. המדינה ומחלקת עבודות ציבוריות טוענות כי תוואי כביש 9 כבר נקבע בהליכי תכנון קודמים, וכי החלופות שהציע העותר אינן ישימות. עוד הם טוענים כי העתירה הוגשה בטרם עת, שכן תוואי הכביש אושר שנים לפני הגשת העתירה. בית המשפט מוצא כי היעדר בחינת חלופות ב-EIA היה פגם בתהליך האישור. ידוע כי מנגנון ה-EIA חיוני למתן מידע מקיף על ההשפעות הסביבתיות של תוכנית, וחשיבותו משמעותית במיוחד כאשר מדובר בפרויקטים העלולים לגרום נזק בלתי הפיך לסביבה. במקרה זה, אי בחינת חלופות ב-EIA הייתה בלתי סבירה, לאור הרגישות הסביבתית הגבוהה של האזור בו מתוכנן הכביש. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את הטענה כי העתירה הוגשה בטרם עת, שכן העותרת אינה מערערת על הקביעה הראשונית של תוואי הכביש, אלא על ההחלטה ליישמה בשלב זה מבלי לשקול חלופות. עם זאת, בית המשפט מפעיל איפוק בפסיקתו ומחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית. בהתחשב בהליכי התכנון הנרחבים שכבר התקיימו ובחשיבותו של חלקו המזרחי של הכביש לתחבורה ולפיתוח, בית המשפט מבטל רק את אישורו של חלקו המערבי של כביש 9 (בין כבישים 2 לכביש 4). ההחלטה לגבי החלק המזרחי (בין כבישים 4 לכביש 6) נותרה על כנה.