רע"ב 4017/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בנוגע לחישוב תקופת המאסר של המבקש. הבקשה נדחתה. התיק נסוב סביב פרשנות גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי עונשו של המבקש יחל במועד מעצרו, אך יש לציין כי תקופת המעצר הקשורה למקרה אחר לא תנוכה מגזר דין זה. בא כוח המבקש טען כי גזר דין זה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 45 לחוק העונשין, מה שמוביל לטענה פורמליסטית. בית המשפט דחה את פרשנותו של הסנגור כבלתי מתקבלת על הדעת, וציין כי גזר הדין ברור ואינו מעורר כל קשיים. נפסק כי ימי המעצר שבילה המבקש ינוכו מגזר הדין, אך ימי המאסר שירצה בגין תיק אחר לא ינוכו. החלטה זו התבססה על נוסחו הברור של גזר הדין, שהוטל בהליכים משפטיים נפרדים. השופט הדגיש כי פרשנות גזר הדין היא עניין לצדדים האחראים לביצועו ואין לכרוך בחזרה לבית המשפט, אלא במקרה של תיקון טעות סופר. מכיוון שגזר הדין היה חד משמעי, בית המשפט לא ראה סיבה לתת רשות ערעור. במקום זאת, האחריות מוטלת על שירות בתי הסוהר ויועציו המשפטיים, או על היועץ המשפטי לממשלה, לפרש את גזר הדין ולפעול בהתאם. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כאשר בית המשפט הדגיש כי גזר הדין ברור ואינו דורש בירור נוסף. החלטה זו התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ובית המשפט לא ראה צורך ליצור תקדים בנוגע להתנהלותם של אנשי שירות בתי הסוהר במצבים דומים. פסק הדין ניתן ביום 9.9.2008.