תא"מ 49869-09-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, ודחה את תביעת התובעת לפיצויים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת. החוק אוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה מראש, אך מתיר זאת אם הנמען מוסר את פרטיו למפרסם ונמסר לו כי פרטיו ישמשו לפרסום. הנמען תמיד יכול לסרב לקבל מודעות, והמפרסם חייב לציין פרטים מסוימים באופן בולט. בגין הפרות, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק. התובעים, אשר הסכימו לקבל דברי דואר מהנתבעת, לא הודיעו כדין לנתבעת על סירובם, ומשכך נדחתה תביעתם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב לאורך כל ההליך. הם הסתירו מידע חיוני, נתנו תשובות מתחמקות וניסו להציג ראיות חדשות באופן לא ראוי. התובעת יצרה באופן מלאכותי את עילת התביעה, מונעת על ידי רווח אישי, ולא רצתה באמת ובתמים להפסיק לקבל דברי פרסומת. הפסיקה הקיימת בנושא חוסר תום לב במקרים אלה לא תפסה את היקף חוסר תום הלב של התובע, אשר ירד לשורש התביעה, המצדיק את דחיית התביעה כולה וחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך של 12,000 ₪. השופט הביע צער ותסכול על התנהגות נצלנית זו, וקיווה שלא מדובר בתופעה שכיחה.