בע"מ 8292/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה המקורי היה סכסוך בין אב לבנו על זכויות קניין במושב. האב, בעל הזכויות למושב מצליח, טען כי לא הכריז על בנו כבן יורש, וכי כל הזכויות הניתנות לבנו הן זמניות בלבד. הבן ערער, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתו, וקיבל את הקביעה כי האב אכן מינה את הבן כבן יורש, וכי הדבר אושר על ידי הצדדים הרלוונטיים. הם קבעו כי לא ניתן לחזור בו ממינוי זה, וכי לבן יש זכות להישאר בנכס. לאחר מכן הגיש האב בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך נדחה בנימוק שפסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על ממצאים עובדתיים ותקדימים מבוססים, וכי הסוגיות שהועלו אינן בעלות חשיבות ציבורית מספקת כדי להצדיק ערעור נוסף. זאת ועוד, נדחתה גם הטענה כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים, שכן ממצאי הערכאה הנמוכה יותר לא היו סותרים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.