ע"פ 492/02

תקציר

במקרה של יוסף עסל אישר בית המשפט העליון את הרשעתו בעבירות מין שבוצעו בשלוש נשים שאיתן הציע טרמפ ברכבו. ההרשעה התבססה בעיקר על זיהויו של עסל על ידי נשים במסדרי זיהוי חיים, שעליהם ערערה עסל-על רקע פגמים פרוצדורליים. עם זאת, בית המשפט העליון התווה את הפרוטוקולים הנוקשים למסדרי זיהוי מסוג זה, והדגיש כי החשוד לא צריך להתבלט מהניצבים וחייב להיות נוכח בייצוג משפטי במהלך ההליך. למרות כמה חששות פרוצדורליים, כגון תקשורת בין המתלוננים והבדלים במסדר הזיהוי, קבע בית המשפט כי ניתן רק להפחית את משקלו של המסדר כראיה ולא לפסול אותו. בנוסף, ראיות הדנ"א, שתאמו את הפרופיל הגנטי של עסל לדגימות של אחת המתלוננות, חיזקו את ההרשעה. למרות שסנגורו של עסל הצביע על אי סדרים פרוצדורליים וערער על מהימנות תוצאות הדנ"א, בית המשפט העליון מצא כי חששות אלה אינם מספיקים כדי לבטל את ההרשעה, במיוחד לאור עדויותיהן המאששות של נשים אחרות שזיהו עבירות דומות וקיומן של התנהגויות פליליות קודמות. לפיכך דחה בית המשפט העליון את ערעורו של עסל הן על הרשעתו והן על עונש המאסר של 20 שנה, והדגיש את חומרת מעשיו ואת הצורך להגן על שלום הציבור.