רע"א 8189/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מניעה זמני. צו מניעה זה אוסר על מימוש זכויות בדירה הרשומה על שם המבקשת 3, אשר לטענת המשיבה הועברה אליה ללא תמורה, על מנת למנוע מנושיהם של המבקשים 1 ו-2 - הוריה - לתפוס את הנכס. התביעה הכספית הראשונית, שהוגשה לבית משפט השלום על ידי המשיב נגד המבקשים 1 ו-2, ביקשה להשיב את הכספים שהולוו להם במסגרת ארבעה הסכמי הלוואה, וניתן צו מניעה זמני להבטחת החוב. משהתברר כי המבקשת 3 נרשמה כבעלת הדירה, הוגשה בקשה נוספת להארכת צו המניעה אליה, אשר ניתנה. המבקשים טענו כי בית משפט השלום נעדר סמכות, ולאחר דיון הסכים בית המשפט כי ההליך אינו מתאים לבירור טענות המשיב, אך הותיר את הצו הארעי על כנו כדי לאפשר למשיב לפתוח בהליך חדש בפני בית משפט מוסמך - במקרה זה, בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים 1 ו-2 הם הבעלים החוקיים של הדירה, וביקש צו מניעה זמני, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם. נמצא כי הערכתו של בית משפט קמא כי סיכויי הצלחתו של המשיב סבירים הייתה מוצדקת, ומאזן הנוחות נטה לטובת המשיב. שווי הדירה היה גבוה משמעותית מהחוב הנטען והמבקשים לא הוכיחו כל דרך אחרת לפרוע את החוב. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים בדבר השיהוי וחוסר תום הלב של המשיב, ולא מצא כל הצדקה לטענות אלה. פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי במתן סעד זמני, ומציין כי ערכאת ערעור תתערב רק במקרים חריגים. אין מדובר במקרה כזה, ולכן בקשת רשות הערעור נדחית.