ע"ז 103080/05

תקציר

המבקשים, המתנגדים לקיום הצוואה שהותיר אחריו מ.י., ביקשו להציג שתי חוות דעת, האחת רפואית והשנייה בנושא הכרה בכתב יד, בניסיונם לערער על הצוואה. המשיבים, התומכים בקיום הצוואה, מסכימים להשאיר את הבקשה למומחה כתב יד לשלב מאוחר יותר, ובכך להגביל את ההחלטה הנוכחית לחוות הדעת הרפואית בלבד. המבקשים לא עמדו במועד האחרון למינוי מומחה רפואי שקבע בית המשפט, ובית המשפט דחה את בקשתם הבאה לדחייה. לאחר מכן בחרו המבקשים שלא לערער על החלטה זו ובמקום זאת צירפו חוות דעת רפואית לתצהיריהם ללא רשות. המשיבים עתרו להסרת חוות דעת זו, והמבקשים, בתגובה, עתרו לקבלת רשות להגיש חוות דעת זו. לטענת המבקשים, יש לפרש את החלטתו הקודמת של בית המשפט כדחיית בקשתם למומחה רפואי, ובכך לאפשר להם להגיש חוות דעת משלהם. עוד הם טוענים כי חוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשר להם להגיש את חוות הדעת מבלי לעבור את הדרישות הפרוצדורליות הרגילות. עם זאת, טוענים המשיבים כי על המבקשים לפעול על פי ההליך הרגיל של מינוי מומחים בבית המשפט לענייני משפחה, דבר שהמבקשים לא עשו. עוד הם טוענים כי החלטת בית המשפט הקודמת אינה יכולה להיחשב לדחייה, שכן לא הוגשה בקשה רשמית. השופטת מסכימה עם המשיבים בשני המקרים ומדגישה עוד, כי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחים חורגת מהתחומים המפורטים בצו בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, מבהירה השופטת כי על בעל דין לפנות תחילה לבית המשפט ולבקש מינוי מומחה בטרם יגיש חוות דעת משלו. החלטת השופט, המתבססת על ההיסטוריה הפרוצדורלית הספציפית, היא שלא לאפשר למבקשים להגיש את חוות דעתם הרפואית ולהורות להם לשלם את הוצאות המשיבים.