ע"א 7085/98

תקציר

פסק הדין בתיק זה כרוך בשורה של הליכים בין לקוח לבין הבנק שלו, המיוצג על ידי המבקש והמשיב, בהתאמה. על פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ערערו שני הצדדים. ערעורו של המבקש מתייחס לארבעה נושאים: דחיית תביעותיהם נגד הבנק בדבר שירות מותנה, העלאת הריבית, גביית סכומים מסוימים מהמבקש במקום צד אחר וסכום הזיכוי בגין שכר טרחת עורך דין. בתוך כך, הערעור הנגדי של המשיב מתייחס לארבעה נושאים שונים: חישוב הריבית היומית, דחיית טענת התיישנות, הטלת שכר טרחת עורך דין על המשיב וחלוקת הוצאות המשפט. המבקש טען כי יש להגביל את ערעורו הנגדי של המשיב לסוגיית שכר טרחת עורכי הדין שכן הוא העניין היחיד שהועלה בערעור העיקרי. עם זאת, המשיב טען כי כאשר המבקש ערער על החלטת שכר הטרחה, נפתחה בפניו האפשרות לשקול מחדש כל עניין הנוגע להחלטה זו. בנוסף, ציין המשיב כי חלק מסוגיות הערעור שכנגד הועלו גם על ידי משיב פורמלי אחר, ועל כן יידונו בכל מקרה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב וקבע כי אין להגביל את הערעור שכנגד לסוגיות שהועלו בערעור המבקש, שכן הוא יכול להתייחס לכל נושא הערעור העומד ביסוד הערעור – במקרה זה, יחסי בנק-לקוח. יתר על כן, מאחר שחלק מסוגיות הערעור שכנגד כבר נדונו במסגרת ערעור אחר, בית המשפט לא ראה כל נזק בכך שהתיר את המשך קיומן. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי הערעור שכנגד תקף במלואו ודחה את בקשת המבקש לדחותו, ובחר בפרשנות מרחיבה לדרישה כי ערעור וערעור שכנגד יהיו "באותו עניין".