ע"א 930/90

תקציר

הערעורים הם על סכסוך בין דב ונחמה אלדד לבין עיריית נתניה על פיצויים בעקבות צו הפסקה והפסקה שהפסיק את הבנייה בנכסיהם של בני הזוג אלדד. פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי העדיף את בני הזוג אלדד, והורה לעירייה לשלם פיצויים בסך 754,708 ש"ח וכן 35,000 ש"ח הוצאות משפט. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. הערעורים נסובים סביב התקופה שבגינה אחראית העירייה לשלם פיצויים, כאשר העירייה טוענת כי יש להחריג תקופות מסוימות בשל מלחמת יום הכיפורים, התנהגותו העבריינית של דב אלדד וקיפאון במשק. השופט מסכים שיש לנכות תקופות מסוימות, ולהפחית את תקופת האחריות מ-31.5 חודשים ל-28.5 חודשים. השופט גם מקצר את תקופת הפיצוי בגין אובדן השתכרות מ-24 ל-21 חודשים, ומסיק כי דב אלדד עבד בבנייה במשך שלושה חודשים במהלך תקופת האיסור. עוד טוענת העירייה כי גובה הפיצוי בגין התייקרות עלויות הבנייה צריך לשקף רק את עליית המחירים בתקופת האיחור בבנייה, ולא את מלוא העלויות להשלמת הבנייה, וכי הנתון המשמש לעלויות הבנייה צריך לשקף את השטח המקומי ולא ממוצע ארצי. השופט מסכים ומבטל את חיוב הפיצוי בגין התייקרות עלויות הבנייה, ומציין כי בני הזוג אלדד לא הביאו ראיות לעלייה בעלויות. ראשי נזק אחרים נוגעים לאובדן הכנסות משכירות מדירות וחנויות, ועלויות בוררות. השופטת מצמצמת את שטח הדירות המשמש לחישוב הכנסות משכירות, מקבלת את הנתון של העירייה העומד על 70 מ"ר עבור החנויות, ומפחיתה את עלויות הבוררות ל-35 אלף שקל בהתאם להוצאות בפועל שהוצאו. לבסוף, השופט קובע כי יש להוסיף ריבית לסכומי הפיצוי בגין אובדן הכנסות משכירות, וכי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.