ע"א 5597-04-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת שיפוי של מבטחת ישראלית, המבקשת פיצוי בגין תאונה שאירעה למבוטחה בגדה המערבית. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי המבטחת לא נתנה חוות דעת משפטית בדיני הנזיקין הפלסטיניים, שלטענת המבטחת צריכים לחול על המקרה. המבטחת ערערה על החלטה זו. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי ברירת הדין במקרה זה צריכה להתבסס על אופייה הכפול של תביעת הפיצוי. בעוד שהעברת תביעת הנזיקין של המבוטח למבטח היא עניין חוזי, תביעת הנזיקין עצמה מעוגנת בדיני הנזיקין ויש לבחון אותה על פי המערכת המשפטית של המקום בו אירעה התאונה. לפיכך, זכות ההחלפה של המבטח כפופה לחוק הישראלי – בהתבסס על חוזה הביטוח ועל החוקים הישראליים הרלוונטיים – אך היקפה של זכות זו נקבע בדין הפלסטיני, שכן התאונה אירעה בגדה המערבית. מאחר שהמבטחת לא נתנה חוות דעת משפטית בדיני הנזיקין הפלסטיניים, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. עם זאת, בית הדין לערעורים הבהיר כי הדחייה לא הכריעה לגופו של עניין, והותירה למבטחת את האפשרות להגיש תביעה חדשה עם ההוכחות הדרושות. בנוסף, דן בית המשפט בהיתכנות החלת חזקת שוויון הדינים והשתמש בפסקי דין קודמים כהוכחה לדין הפלסטיני, והותיר סוגיה זו לטיעוני הצדדים. פסק הדין הדגיש את ההשלכות המעשיות של חיוב מבטחים להוכיח שוב ושוב דין זר במקרים כאלה, ורמז על בזבוז משאבים. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא, דחה את הערעור, והתיר אפשרות לתביעה חדשה עם חלופות אפשריות להוכחת הדין הזר.