ע"ע 1617/04

תקציר

סובב התיק סביב סכסוך עבודה בין גב' אשקר ניסבאום לבין מעסיקתה, ב.ר. מסעדות (קניון הנגב) בע"מ. ניסבאום עבד כמנהל סניף ב.ר. מסעדות מספטמבר 1993 עד יולי 2000. השאלה המרכזית היא האם ניסבאום הייתה עובדת או נותנת שירותים, שכן אופי מעמדה התעסוקתי קובע את הזכאויות וההטבות שהיא מקבלת. בית הדין האזורי פסק במקור לטובת המעסיקה, ב.ר. מסעדות, והגיע למסקנה כי ניסבאום אינה עובדת אלא נותנת שירותים, ובכך דחה את תביעתה לתגמולי עובדים כגון פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ועוד. עם זאת, בית הדין לערעורים הפך את החלטת בית הדין האזורי. בית הדין לערעורים קבע כי ניסבאום אכן הייתה עובדת לאורך כל תקופת כהונתה וכי התשלומים שקיבלה, לרבות דמי ניהול, היוו שכר. בית הדין ביסס החלטה זו על אופי העבודה שביצעה ועל העובדה שהמעסיק שלט ופיקח על תשלומיה. כתוצאה מכך, המעסיק נדרש לשלם לניסבאום פיצויי פיטורים נוספים, המחושבים על בסיס שכרה בפועל, בניכוי הסכום שכבר שולם. ההפרש מסתכם בסך 32,930 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הפיטורים. כמו כן, בית הדין פסק לניסבאום פיצוי מופחת בגין פיטוריה בעודה בהריון, שכן המעסיקה לא הצליחה להוכיח כי הפיטורים לא היו קשורים להריונה. הפיצוי הסטנדרטי בגין הפרה זו בוטל בשל קביעת בית הדין האזורי כי המעסיק פעל בתום לב בכל הנוגע ליחסי העבודה. בית הדין לערעורים אישר גם את החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעותיה של ניסבאום לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי לידה והוצאות נסיעה, וקבע כי פיטוריה לא נעשו בחוסר תום לב וכי היא זנחה את תביעתה לדמי לידה. באשר להוצאות, בית המשפט סירב לפסוק לאף צד הוצאות משפט, והותיר הן את ניסבאום והן את ב.ר. מסעדות אחראיות להוצאותיהן. בסיכומו של דבר, פסק הדין מחייב את ב.ר. מסעדות לשלם לניסבאום פיצויי פיטורים נוספים ופיצויים מופחתים בגין פיטוריה בעודה בהריון, אך הוא דוחה את תביעותיה לפיצויים נוספים הקשורים לסיום העסקתה.