עת"מ 24910-02-11

תקציר

השאלה היא האם על מקורות לשלם ארנונה עבור בריכת רם, הממוקמת בתחומי המועצה המקומית למסעדות. "מקורות" טוענת כי היא אינה הבעלים של בריכת רם, מקור מים טבעי הנמצא בידי מדינת ישראל, וכי מעולם לא קיבלה היתר להחזיק בו. מנגד, טוענת המועצה המקומית למסעדות כי בריכת רם היא מאגר מלאכותי שיצרה "מקורות" וכי יש לה זכות בלעדית להחזיק בו ולשלוט בו, ולכן היא חייבת בתשלום ארנונה. בית המשפט פוסק לטובת מקורות. הוא קובע כי בריכת רם היא מקור מים טבעי בבעלות מדינת ישראל וכי פעילותה של מקורות בה מותרת על פי חוק. אמנם ל"מקורות" יש שליטה מסוימת על מפלס המים בבריכה, אך אין בכך משום בעלות על כל השטח. החברה מחזיקה רק ברישיון לשאוב מים מהבריכה ומתקניה המגודרים אינם מקנים לה חזקה בכל השטח של 500,000 מ"ר. כמו כן, טענת המועצה המקומית כי ל"מקורות" זכות בלעדית בבריכה נדחתה במהלך הדיונים. פסק הדין מותח ביקורת גם על המועצה המקומית שמסרה מידע שגוי לבית המשפט בתצהירים, וקבעה כי השימוש הבלעדי של מקורות וגידור הבריכה היו תפיסות מטעות ושגויות. משכך, קובע בית המשפט כי "מקורות" אינה חייבת בתשלום ארנונה עבור אזור בריכת רם, מלבד המסים שאינם שנויים במחלוקת בגין מתקני השאיבה שלה. בנוסף, המועצה המקומית חויבה להחזיר למקורות הוצאות בסך 15,000 ₪, בניכוי הפרשי הצמדה וריבית.