ת"פ 119/08

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות, איומים, החזקת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע כלפי בן דודו, המתלונן. כתב האישום נבע מאירוע בו ירה הנאשם במתלונן מספר רב של פעמים ברגליו. המתלונן זיהה תחילה את הנאשם כיורה, אך בהמשך חזר בו מדבריו בבית המשפט וטען כי לא זיהה את היורה. התביעה ביקשה להעדיף את הודעותיו הקודמות של המתלונן במשטרה, אשר הפליל את הנאשם, על פני עדותו, תוך שהיא מציינת את חששו ולחץ מצד משפחתו של הנאשם כסיבות לחזרתו. ההגנה טענה כי הודעותיה הראשוניות של המתלוננת אינן אמינות וכי הנאשם לא נכח בזירת העבירה. עם זאת, השופט מצא את טיעוני התביעה משכנעים והעדיף את דבריה הראשונים של המתלוננת. השופטת התייחסה גם להתבטאויותיו הבלתי עקביות של הנאשם ולניסיונו הכושל להטיל ספק בזיהויה של המתלוננת. בנוסף, השופטת בחנה את הראיות בנוגע להחזקת סמים ואמצעי לחימה שנמצאו בביתו של הנאשם ובסביבתו, והגיעה למסקנה כי לנאשם שליטה בלעדית עליהם. השופט הרשיע את הנאשם בכל סעיפי האישום, בהם חבלה בכוונה לגרום חבלה גופנית חמורה, איומים, החזקת נשק והחזקת סמים. פסק הדין התבסס על הערכה מקיפה של חומר הראיות, עדויות העדים והיעדר הסברים מהימנים מצד הנאשם.