פש"ר 19547-06-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חוב בו מעורבים חייב, רשות המסים ועיריית תל אביב. השאלה המרכזית הייתה מעמדם של נושים אלה והחובות המגיעים להם, ובפרט האם יש לראות בהם נושים מובטחים. בית המשפט בחן את טענות הצדדים לפי סעיף 11א לפקודת המסים (גבייה), העוסק בקדימות שעבודים על מקרקעין. נמצא כי עיריית תל אביב לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת רישום שטר בדבר שעבוד לפי פקודת המס (גבייה), ולכן לא ניתן לסווגה כנושה מובטח במקרה זה. עם זאת, טענת רשות המסים להיות נושה מובטח התקבלה, בהתבסס על רישום שעבוד בשנת 2009. בית המשפט התייחס גם להיקף החוב המגיע לרשות המסים שיש לראות בו מובטח. נקבע כי הנאמן, החייב והעמותה יגישו תגובות נוספות לגבי גובה החוב המובטח, כאשר גם החייב יבהיר את עמדתו לגבי מתווה ההליך. בנוסף, התוותה ההחלטה את הפרוצדורה המתאימה למימוש הנכס, תוך הפניית תשומת הלב לפסק דין "גרבש" ולפרשת לוי. פסק הדין, שניתן ב-16 במרץ 2014, הדגיש גם את הצורך בגילוי סימולטני של כל מסמכי בית המשפט לכל הצדדים המעורבים.