ע"א 3848/98

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין קיום צוואה. המנוחה, דינה ליפבסקי, הותירה אחריה ארבע צוואות, כאשר שלוש המאוחרות כמעט זהות וסותרות את הראשונה. המערערת, שעזבה את ישראל בשנת 1970 והתגוררה בארה"ב, ביקשה לערוך את הצוואה הראשונה מיום 16.10.84, ואילו המשיב, אחותו של המערער שסבלה ממחלת נפש, ביקשה לערוך את הצוואה האחרונה מיום 30.08.90. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המשיב, אך על ההחלטה הוגש ערעור, וערכאת הערעור החזירה את התיק לדיון נוסף. בית המשפט המחוזי פסק שוב לטובת המשיב, והוביל לערעור הנוכחי. טענתו העיקרית של המערער היא כי המנוח נעדר יכולת נפשית להבין את טיבן של שלוש הצוואות המאוחרות. במהלך הדיונים הראשונים שמע בית המשפט עדויות של עדים שונים המכירים את המנוחה, ביניהם עו"ד אליהו שטיינמץ שהכין את הצוואה האחרונה, וד"ר עמנואל וידר, שבדק את המנוחה בשנת 1988 והגיע למסקנה כי היא סובלת מתסמונת שפגעה בשיקול דעתה. בית המשפט התייחס גם למספר מסמכים שלא הוכנסו לראיות, לרבות סיכום מבית החולים קפלן מיום 21.10.90. המערער ביקש להציג ראיות נוספות, לרבות עדות שלא נשמעה קודם לכן, אך בית המשפט המחוזי סירב בנימוק שערכאת הערעור אינה מתכוונת לקיים דיון חוזר בראיות. ערכאת הערעור קבעה עתה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתייחס לראיות שלא הוגשו ולא איפשר למערער להציג את ראיותיו הנוספות. ראיה זו שלא נעשה בה שימוש, בשילוב עם הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על מסמכים שלא הוכנסו לראיות, יכלו להשפיע באופן משמעותי על תוצאות התיק. לפיכך, הערעור מתקבל, ההחלטה מתבטלת והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. בית המשפט מציע כי בית המשפט המחוזי, לפי שיקול דעתו, יוכל לבחור לבחון מחדש את הראיות הקיימות או לאפשר לצדדים להגיש ראיות נוספות לגבי כל מחלוקת עובדתית רלוונטית, לרבות טענות לזיוף. הוצאות הערעור ישולמו בהתאם לתוצאות בבית המשפט המחוזי בסך 20,000 ₪.