ה"פ 223/02

תקציר

התובעת במקרה זה ביקשה לרכוש נכסי נדל"ן שהבעלות עליהם התחלקה בין שלוש נשים, שתיים מהן נפטרו. התובע טען כי רכש את הנכסים בתום לב, בתמורה יקרת ערך, ובהתבסס על מסמכי רישום וצו ירושה מתוקן שהראה את וידאד מנסור כבעלים היחיד של הנכסים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת התובע כי הסתמך על הרישום ועל הצו המתוקן אינה אמינה, שכן הצו ניתן באותו יום בו נחתם הסכם הרכישה, ולכן לא ניתן היה לעיין בו לפני החתימה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע ידע או היה עליו לדעת כי המוכרים הם נפקדים, וכי הוא לא שילם כל תמורה עבור הנכסים. לפיכך, לא התקיימו התנאים להסדרת השוק לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין, וזכותו של התובע לא שוכללה על ידי דוקטרינה זו. בנוסף, דן בית המשפט בסמכותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים ובמהות ההבשלה של נכסי נפקדים. נפסק כי רכישת נכסי נפקדים על ידי האפוטרופוס אינה מותנית בפעולה נוספת והיא נעשית מכוח דין. רכישה זו אינה נחשבת לעסקת נדל"ן, שכן היא אינה מרצון. לפיכך, הוראות הנוגעות לעסקאות סותרות בחוק המקרקעין לא חלו במקרה זה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי יש לדחות את תביעת התובעת, שכן זכותו של האפוטרופוס בנכסים לא נשללה על ידי רכישתו של התובע. התובע חויב לשאת בהוצאותיהם של שניים מהנתבעים, בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.