בג"צ 2725/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש מר גרשון סלומון, ממייסדי תנועת נאמני הר הבית, שמטרתה לחזק את הקשר בין עם ישראל להר הבית. העתירה ערערה על סירובם של המשיבים, משטרת ישראל, לאפשר לסלומון ולתנועתו לקיים צעדה שסופה עלייה להר הבית ביום ירושלים. המשטרה נימקה את סירובה על סמך ניסיון העבר והפוטנציאל לתגובה אלימה מצד הציבור המוסלמי. תוך הכרה בחשיבותן של הזכויות העומדות על הפרק, ובהן חופש הפולחן והביטוי הדתיים, דחה בג"ץ את העתירה. בית המשפט הכיר ברגישות ובסכנה הכרוכות בהר הבית, וקיבל את עמדת המשטרה כי הבטחת הסדר והביטחון הציבורי מחייבת הגבלת זכותו של סלומון לעלות להר ביום ירושלים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי על המשטרה לבחון תנאים מגבילים שעשויים לאפשר גישה תוך שמירה על הסדר הציבורי. בחוות דעתו החולקת של השופט גולדברג נטען כי המשטרה לא שקלה די הצורך את האפשרות לאפשר לסלומון גישה בתנאים מגבילים ספציפיים. גולדברג הדגיש כי מניעת הגישה לצמיתות אינה מקובלת ומרוקנת את הזכות מכל משמעות. לדברי גולדברג, היה על המשטרה לבחון אפשרויות לאפשר את גישתו של סלומון תוך הפחתת סיכונים פוטנציאליים, ולא למנוע גישה אוטומטית. בסופו של דבר החליט בית המשפט ברוב דעות לדחות את העתירה, תוך שהוא מחזק את החלטת המשטרה.