רע"א 8532/11

תקציר

המבקש, יליד 1955 ובעל סוכנות ביטוח, תבע פיצויים בגין נזקי גוף מתאונת דרכים. למרות שהמשיבים קיבלו על עצמם את החבות, התמקד בית המשפט בקביעת הפיצויים. בית משפט השלום בירושלים קבע כי למבקשת נכות אורתופדית בשיעור של 35%, אך הטיל ספק בהשפעה הישירה על הכנסותיה כסוכנת ביטוח, עיסוק שאינו פיזי בעיקרו. בית המשפט סבר כי המבקשת לא הצליחה להביא ראיות ממשיות לאופן שבו פגעה בה השפיעה על הכנסתה, שהעידה על תנודתיות משמעותית לאחר התאונה. כתוצאה מכך, בית המשפט העריך את הפיצוי באופן שמרני, ופסק 340,000 ₪ בגין הפסד השתכרות, כאשר סך הפיצויים הסתכם ב-615,150 ₪. המבקש לא היה מרוצה מהפיצוי הנמוך, וערער לבית המשפט המחוזי, אך זה אישר את החלטת בית משפט השלום, תוך ציון משקל ראייתי הולם וכי פיצויים פוטנציאליים גבוהים יותר אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק התערבות. המבקשת טענה כי הפיצוי לא שיקף את נכותה האורתופדית ואת ההאטה בעסקיה, ומתחה ביקורת על שיטת חישוב שכרה על בסיס השכר הממוצע. המשיבים עמדו על כך שהפיצוי מהווה נכות תפקודית מבלי לפגוע באינטרסים הכלכליים שלה. בהדגישו כי נכויות רפואיות ותפקודיות משפיעות באופן שונה על פוטנציאל ההשתכרות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה לערעור נוסף, ומצא כי השומה מאוזנת ואומדן הפיצוי מוצדק. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ללא צו להוצאות.