תא"מ 35061-07-16

תקציר

התובע תבע את הנתבעת בגין שליחת מיילים רבים המהווים דברי פרסומת ללא הסכמתם המפורשת, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). הודעות הדוא"ל המדוברות תויגו כניוזלטרים והכילו מאמרים וקישורים הקשורים לעסקיה, לקוחותיה ושירותיה של הנתבעת, לעיתים קרובות תוך עידוד מרומז או מפורש לרכוש או להמשיך לרכוש את מוצריה או שירותיה של הנתבעת, לרבות כאלה שהוצעו בחינם לזמן מוגבל. בעוד שחלק מהודעות הדוא"ל היו אינפורמטיביות בלבד או קשורות לשיפור שירות הלקוחות, לרובם הייתה בבירור מטרה שיווקית. בית המשפט מצא כי הודעות דוא"ל אלה נופלות להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. הנתבעת טענה כי התובעת הסכימה לקבל ניוזלטרים אלה בכך שהסכימה לתנאים הכלליים שלהם, בהם צוין כי הלקוח מסכים לקבל דואר פרסומי. בית המשפט הסכים כי התובע, כלקוח סביר וכעורך דין, היה צריך לדעת כי הסכמה לתנאים משמעה הסכמה לקבלת הודעות דוא"ל פרסומיות. עם זאת, בית המשפט הציע כי על הנתבעת להפריד הוראה זו מהתנאים הכלליים או להוסיף אותה כסעיף נפרד כדי להבטיח שהלקוחות מודעים ויכולים לעשות בחירה מושכלת. באשר לטענת התובעים כי שלחו שלוש הודעות סירוב באמצעות מענה למיילים, פסק בית המשפט לטובתם. בית המשפט פירש את הסעיף הרלוונטי בחוק התקשורת כמחייב את המפרסם לאפשר הסרה "באותו אופן" שבו התקבל דבר הפרסומת, וקישור לאתר אינטרנט לא עמד בדרישה זו. שליחת תשובה בדוא"ל הייתה דרך פשוטה וזולה עבור התובע להודיע לנתבע על סירובו, ובית המשפט שקל את הסיכון לווירוסים הקשורים ללחיצה על קישורים במיילים. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת לא תייגה במפורש את הודעות הדוא"ל כ"פרסומת" בשורת הנושא, כנדרש בחוק, אך הדבר לא נחשב לפגיעה בפרטיותה של התובעת. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין 16 ההודעות האלקטרוניות, לצד 1,000 ₪ הוצאות משפט, שישולמו בתוך 30 יום. השופט הגיע למסקנה כי ההחלטה צריכה לשמש תזכורת לעסקים לציית לחוקים הרלוונטיים המסדירים תקשורת אלקטרונית.