ע"פ 53/49

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשיע את המערער, ריצ'רד וייל, בעבירה לפי סעיף 131(1)(א) לפקודת סדר העונשין, 1936, בגין לשון הרע על שופט בקשר לכהונתו. הערעור מערער על הרשעתו וגזר דינו של קנס של 100 ל"י. המערער, עורך דין במקצועו, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול צו קודם ולדיון חוזר בהרכב שופטים אחר. בבקשה השתמש המערער בשפה משפילה כלפי שלושה שופטי בית המשפט, שלדעתו אינה צודקת. הטענות העיקריות שהעלה המערער היו כי סעיף 131 חל רק על מקרים של העלבה שלא במהלך הדיון, כי לא הוכחה הכוונה להוציא שם רע לשופטים בתפקידם, וכי הזיכוי המוחלט האמור בסעיף 206 לפקודת סדר הדין הפלילי חל על עניינו, כלומר, אי אפשר להרשיע אותו. פסק הדין דן בתולדות החקיקה הנוגעת לביזיון בית המשפט וללשון הרע, וביחסי הגומלין בין זיכוי מוחלט לבין פקודת ביזיון בית המשפט. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, שכן השופטים מסכימים כי דבריו של המערער נאמרו במהלך משא ומתן משפטי ולכן הם זוכו במלואם לפי סעיף 206(1)(ה) לפקודת חוק העונשין.