רע"א 9108/11

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם המבקש, שנפגע בעת שניסה לעצור גנב רכב, זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המבקש אסף טרמפיסט שבסופו של דבר גנב את רכבו. בעת שהגנב גנב את הרכב, נאחז המבקש בדלת הרכב בניסיון לעצור אותו. הגנב האיץ וגרם למבקש ליפול ולהיפצע. הסוגיה העומדת בפני בית המשפט היא האם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, אשר תזכה את המבקש בפיצוי. פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר היו חלוקים בנושא זה. בית משפט השלום פסק לטובת המבקש, בקובעו כי מדובר בתאונת דרכים ונופל בגדר חוק הפיצויים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך קביעה זו, וקבע כי מדובר ב"תאונה מכוונת" ולכן אינו מכוסה על ידי חוק הפיצויים. המבקש ערער על החלטה זו, אך בקשת רשות הערעור נדחתה. שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי, והדגישו כי דרישת הכוונה מתקיימת גם כאשר הפגיעה היא אמצעי למטרה אחרת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נזקיו של המבקש נבעו במישרין ממעשיו של הגנב ולא רק מהשפעת השימוש ברכב, המונעת את החלת כלל הזכאות. משכך, קבעו השופטים כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, והמבקש אינו זכאי לפיצוי מהמשיבים. המבקש חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 10,000 ₪. החלטה זו ניתנה ב-13 במרץ 2012 והביאה לסיומה של התיק.