ב"ל 519/99

תקציר

התובעת, אזרחית ישראלית, עברה מבאקה אל-גרביה בישראל לטול כרם שבשטחים בשנת 1975 לאחר שנישאה לתושבת טול כרם. במהלך שהותה בשטחים ילדה מספר ילדים ולא הגישה בקשה לקצבת ילדים, כיוון שלא ידעה על זכאותה כאזרחית ישראלית. בשנת 1994 חזרה לישראל עם משפחתה והגישה בקשה לגמלת ילדים, אותה אישר הנתבע ממועד הבקשה אך סירב לקבל הטבות רטרואקטיביות. התובעת תבעה את המוסד לביטוח לאומי בשנת 1999, בטענה כי היא זכאית לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים מלידת ילדיה. בית המשפט קבע כי חוסר ידיעתה של התובעת על זכאותה היווה סיבה סבירה לעיכוב בבקשה וכי עילות הזכאות אינן מעוגנות במסמכים רשמיים בלבד, שכן המכון אינו יכול לקבל מידע על בואם ויציאתם של תושבים בשטחים. עם זאת, בית המשפט קיבל את עדותה של התובעת כי היא וילדיה התגוררו באזור ברציפות וכי הם לא עזבו למדינה אחרת. משכך, קבע בית המשפט כי החלטת הנתבעת לדחות את התביעה לגמלאות רטרואקטיביות אינה סבירה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת קצבת ילדים לתקופה של שלוש שנים רטרואקטיבית ממועד בקשתה, דבר שתאם את מדיניות המכון במקרים דומים, והוסיף פיצוי בגין פיגור בתשלום בהתאם לחוק הרלוונטי. השופט ציין גם את מגמת החקיקה להפחתת תשלומים רטרואקטיביים, שתמכה בהחלטה להגביל את התקופה הרטרואקטיבית. בפסק הדין הודגש כי יש לראות בתביעתה של התובעת לתשלום רטרואקטיבי המשך לתביעתה הראשונית, שהוגשה בטרם תוקן החוק הרלוונטי, ועל כן חל הדין הישן על פיצוי בגין איחור בתשלום. לבסוף, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.