רע"א 1792/22

תקציר

בפסק הדין מיום 1.5.2022 דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט קמא, תוך הדגשת סמכות שיקול הדעת הרחבה המופקדת בידי בתי המשפט הפרוצדורליים במתן סעד זמני. היא הדגישה כי התערבות בערעור צריכה להתרחש רק במקרים חריגים, תנאי שלא התקיים במקרה זה. בית משפט קמא קבע כי למבקשת ניתנה לכאורה הזדמנות לממש את זכות הקדימה שלה, אך בחר שלא לעשות כן, ביודעו על הסכם אופציה וקיבל הודעה כדין באמצעות צד שלישי מוסמך. מנגד, הראיות הצביעו על כך שהמשיב, ניר, לא קיבל מידע על חוזה שכירות מרכזי למרות בקשותיו במהלך המשא ומתן. ערכאת הערעור לא מצאה בסיס לחלוק על ממצאים עובדתיים אלה, אשר התבססו על הערכתו הישירה של בית משפט קמא את העדויות והראיות. טענת המבקשת כי נדרשה הודעה בכתב על פי הסכם השכירות נחשבה כבלתי נתמכת בהסכם עצמו ולא הועלתה בתחילה במשפט, ולפיכך אינה ראויה לדיון בערעור. בנוסף, מצא בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וציין את ההשקעה הכספית בעסקה ואת השימוש העסקי בנכס על ידי המבקש. טענות פרוצדורליות שהעלה המבקש לא צלחו, שכן לבית משפט קמא שיקול דעת רחב בהתנהלות הדיון ולא נגרם עיוות דין. בקשה לראיות נוספות נדחתה מאחר שלא הוצגה במשפט; עם זאת, הומלץ למבקשת לבקש מבית משפט קמא עיון חוזר אם היא סבורה שהראיות החדשות מצדיקות זאת. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו הוצאות.