ה"פ 31212-03-13

תקציר

סלע המחלוקת במקרה זה נסוב סביב פרשנותו של סעיף בהסכם העברה תפעולית בדבר ויתור על תביעות כספיות. הסעיף המדובר, סעיף 14, נוגע לזכויותיו של המפעיל, דיעי, להגיש תביעות כספיות נגד פז. באופן ספציפי, הוא קובע כי Deei מוותר על כל תביעה כספית נגד פז, למעט בשני מקרים: (1) אם התביעה מוגשת בהתאם להוראות המקנות לנכי צה"ל זכויות כספיות או אחרות; (2) אם ניתן פסק דין מכריע לטובת נכה צה"ל בתביעה כספית נגד פז, ובלבד שהוענקו לנכה זכויות כספיות או אחרות. הצדדים חלוקים באשר לפרשנותו של המקרה השני, ובראשם השאלה האם פסק דין של בית המשפט המחוזי ואחריו הסכם פשרה בבית המשפט העליון מהווים "פסק דין חלוט". פז טוען כי יש לפרש את המונח באופן צר על פי חוק הפרשנות, המגדיר פסק דין חלוט ככזה שאין עליו עוד ערעור או התנגדות. מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל על ידי בית המשפט העליון, לא ניתן לראות בו פסק דין חלוט. מנגד, דיעי דוגל בפרשנות מרחיבה יותר, וטוען כי נסיבות עניינם, לרבות פסק דין לטובת נכה צה"ל והסכם פשרה שבא בעקבותיו, נופלות בגדר המונח "פסק דין חלוט". בית המשפט מצדד בדיעי, בנימוק שפרשנות מצמצמת תעניק לפז סמכות בלתי סבירה להחליט אם לאפשר ערעור או להגיע להסכם פשרה, ובכך לקבוע אם דאי יוכל לתבוע או לא. תוצאה זו סותרת את כוונת הצדדים להחריג מקרים בהם פז נאלצת לבצע שינויים בשל אילוצים חיצוניים. בנוסף, פרשנות מרחיבה מתיישבת עם זכות הגישה לערכאות שיפוטיות ועם הנטייה לפרש באופן צר סעיפים החוסמים את הגישה לערכאות. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת פז כי תביעתה של דאי התיישנה, בקובעו כי תקופת ההתיישנות לא החלה אלא בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 14. בית המשפט דוחה גם את טענתה של פז כי לא ניתן להגיש תביעה לסעד הצהרתי, בקובעו כי בנסיבות העניין תביעה כזו היא יעילה פרוצדורלית. בעקבות זאת, הבקשה לדחייה על הסף נדחית, ופז חויבה לשלם לעורך דינו של דאי שכר טרחת עורך דין בסך 6,300 שקל.