ע"א 304/72

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בסכסוך משפחתי על זכות המגורים בדירה בבעלות משותפת של בני זוג נשואים. בנם הבוגר של בני הזוג, שהתגורר בדירה כל חייו, נתקל בהתנגדות מצד אביו שרוצה שיעזוב, בעוד אמו תומכת בהמשך מגוריו. השאלה המשפטית המרכזית היא האם בעלים משותף אחד של דירה יכול להתיר לאדם אחר להשתמש בדירה בניגוד לרצונו של הבעלים המשותף השני. בית המשפט העליון קבע כי רישיון ישיבה ללא תמורה ולתקופה בלתי מוגבלת ניתן לביטול בכל עת על ידי נותן ההיתר. בית המשפט קבע, כי כאשר אחד הבעלים המשותפים מבטל את רשותו למגורי הבן, הוא מבטל את ההיתר שניתן בעבר על ידי שני ההורים. כמו כן, הענקת זכות שימוש במקרקעין אינה נחשבת לעסקה במקרקעין לפי חוק המקרקעין, ולכן היא אינה דורשת את הסכמת כל הבעלים המשותפים. השופט ברנזון הדגיש כי מתן אפשרות לאחד מבני הזוג להתיר שימוש של צד שלישי בנכס יפגע בזכויות החזקה והשימוש של בן הזוג השני. בית המשפט הגיע למסקנה כי עמדתו של הבן אינה שונה מזו של אדם זר בעניין זה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב. לפסק דין זה השלכות על הבנת זכויותיהם של בעלים משותפים והיקף היתר המגורים בדיני הקניין בישראל.