ע"פ 341/73

תקציר

במקרה דנן, התייחס בית המשפט הישראלי לחומרת השוחד בכך שבחן מחדש את עונשו של קבלן בניין, המשיב, שהציע שוחד משמעותי בסך 5,000 ל"י לעובד ציבור, יצחק ורבר, כדי להבטיח יחס מועדף במפעלי הבנייה שלו בכור האטומי בדימונה. המדינה נידונה תחילה לחודשיים מאסר בפועל ולקנס, אך ערערה על החמרת העונש בטענה כי חומרת העבירה מצדיקה זאת. בית המשפט דחה את ערעורו של המשיב על ההרשעה, וקבע כי השוחד בוצע אך ורק על ידו ללא התגרות מצד עובד הציבור, שהפגין יושרה למופת. בהדגישו את האיום העמוק שמהווה השוחד על השירות הציבורי ועל החברה הישראלית, חזר בית המשפט על מחויבותו למיגור שחיתות זו באמצעות הטלת עונשים חמורים יותר. תוך השוואה למקרי שוחד קודמים ובהתחשב בסכום הגבוה שהוצע ובכוונה להשפיע על החובה הציבורית, מצא בית המשפט כי העונש הראשוני אינו מספק. כתוצאה מכך, האריך בית המשפט את תקופת המאסר לשנה אחת, תוך שמירה על הקנס והדגשת הצורך בהרתעה חמורה לשם הגנה על טוהר המידות החברתיות ואמון הציבור.