ת"א 44266-03-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעים בתביעה לפיצויי הפקעה בגין הלאמת אדמתם על ידי הנתבעת. התובעים, שהיו בעלי רבע ושלושה רבעים מהזכויות בחלקת קרקע בהתאמה, תבעו פיצויים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. למרות שהנתבעת הודתה בחובתה לשלם פיצויים, היא טענה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לגובה דמי החכירה האבודים. עוד טען הנתבע כי שיעור התשואה הראוי על הקרקע נמוך מזה שנטען על ידי התובעים. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת, וקבע כי אי תשלום הפיצויים לאורך השנים שחלפו מאז ההלאמה גרם לכך שהיא אינה יכולה כעת לערער על הסכום המגיע לה. עוד קבע בית המשפט כי החלטותיו הקודמות, כמו גם הפסיקה, תמכו בעמדת התובעים לפיה שיעור התשואה על הקרקע עומד על 6% מערכה המשתנה מדי שנה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעים לא נדרשו לספק ראיות לשיעורי חכירה בפועל עבור קרקעות דומות, שכן אלה לא היו קיימים באזור. בהסתמך על המומחה שמונה על ידי בית המשפט, פסק השופט לתובעים פיצוי בסך 2,350,000 ₪, בתוספת 200,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והחזר חלק מההוצאות הקשורות לחוות דעת מומחים.