ה"פ 21770-06-12

תקציר

השופט החליט לעכב את התביעה עד להכרעה בהליכים מקבילים בין הצדדים. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, הסוגיות המהותיות העומדות בבסיס ההליך הנוכחי וההליכים המקבילים זהות: שתיהן כרוכות בבחינה האם המבקשים הפרו הסכם הלוואה, והאם ההסכם חוקי. בעוד שהסעדים המבוקשים בתביעה הנוכחית – העברת מניות – שונים מאלה המבוקשים בהליכים האחרים, השופט סבור כי הכרעה בתביעה הנוכחית מבלי להכריע תחילה בהליכים האחרים עלולה להסתכן בקבלת החלטות סותרות. שנית, השופטת מציינת כי חלק מטענות המבקשים בדבר אי חוקיותו של הסכם ההלוואה מבוססות על סעיפי חוק שונים מאלה שנבחנו בהחלטה קודמת בנוגע לשטרות המעורבים בתיק. לפיכך, דיון בחוקיות ההסכם בשלב זה יהיה מוקדם מדי. שלישית, השופטת מציינת כי חלק מטענות המבקשים, כגון טענות בדבר חוסר תום לב וחוסר עילה, הן טענות לגופה של מחלוקת, ויש לדון בהן במהלך בירור התביעה. השופטת דוחה גם את טענת המבקשים כי יש לדחות את התביעה משום שהמשיבה עותרת לסעד הצהרתי כאשר ניתן לתבוע סעד אופרטיבי; השופטת טוענת כי בקשת המשיב למניות טומנת בחובה היבטים אופרטיביים. באשר לבקשת המבקשים לדחייה על הסף, מדגישה השופטת כי מדובר באמצעי קיצוני המגביל מאוד את זכות הגישה של התובע לבית המשפט, ולכן יש לנקוט בו בזהירות. השופט מוצא כי ריבוי המחלוקות העובדתיות במקרה זה אינו מאפשר לקבוע כלאחר יד כי לתביעה אין סיכוי להצליח. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף נדחית. השופטת דוחה גם את בקשת המבקשים להפקיד לאלתר ערבות להוצאות, ורואה בה מיותרת נוכח הקפאת ההליכים. ההחלטה לעכב את התביעה עד להכרעה בהליכים המקבילים, לצד דחיית הבקשות לסילוק על הסף ולהוצאות, חותמת את פסק הדין.