ת"פ 58794-06-14

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם הנאשם השתתף באירוע עם אחיו כפי שטענה המתלוננת. אמנם אין מחלוקת כי התקיימה פגישה בין הצדדים, אך הנאשם טען כי הוא רק ניסה להפריד את אחיו מהסיטואציה ולא נגע במתלוננת. עם זאת, לאחר ששקל את עדויות המתלונן, הנאשם ומספר עדים, יחד עם הראיות הקיימות, הגיע השופט למסקנה כי הנאשם אכן נטל חלק פעיל באירוע ותרם להכאת המתלוננת. השופט מצא את גרסת המתלוננת לאירועים אמינה, עולה בקנה אחד עם הראיות הפיזיות ונתמכת על ידי מספר עדים. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנאשם כי היה משתתף פסיבי, וקבעה כי היא אינה משכנעת וסותרת עדויות וראיות אחרות. השופטת התייחסה ודחתה גם טענות שונות שהועלו נגד החוקר ושיטות החקירה של המשטרה, וקבעה כי לא היה קשר קודם בין החוקר למשפחת המתלונן וכי מחדלים או מחדלים כלשהם בחקירה אינם מצדיקים את זיכוי הנאשם. כמו כן, קבע השופט כי יסוד הכוונה הנדרש לביצוע העבירה מתקיים, בהתבסס על נסיבות התקיפה, השימוש באלה וחומרת החבלות שנגרמו למתלונן. השופט הדגיש כי היה על הנאשם לצפות לפגיעה חמורה כתוצאה מהכאת המתלונן מספר רב של פעמים בראשו באמצעות נשק. הואיל והנאשם ואחיו השתתפו שניהם בעבירה, הם אחראים במשותף, כמפורט בסעיף 29 לחוק. לאור האמור, הרשיע השופט את הנאשם באישומים נגדו. גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם ובא כוחו ביום 22.6.2015.