עת"מ 1412/09

תקציר

העותר ערער על ציוניו בבחינת ההתמחות בכתב שערכה לשכת עורכי הדין, וביקש כי שתי שאלות ייפסלו או שתשובותיהם ייספרו באופן שונה, ושתי תשובות ייספרו לטובתם בשאלות שבהן הציון שלהם שנוי במחלוקת. לשאלה הראשונה, בנוגע לתקופת ההתיישנות על תביעת נזיקין, היו ארבע תשובות אפשריות, כאשר ועדת הבחינות סימנה את ד' כנכונה. העותר טען כי היה צריך לסמן את ג' כנכונה, שכן היא נכונה בתוצאה, אם כי מבוססת על הנמקה שגויה. בית המשפט קבע כי ד' היא התשובה הנכונה ביותר, וכי בחירת הוועדה אינה מהווה עיוות דין. השאלה השנייה, הנוגעת להרשעת נאשם על סמך עדותם של שני קטינים, שאלה האם ניתן להרשיע את הנאשם על סמך עדויות הבנות, כאשר ועדת הבחינות בחרה ב-א' כתשובה הנכונה. העותרת טענה כי היה מקום להשיב על השאלה בשלילה, שכן הפסיקה שתמכה בבחירת הוועדה הוגבלה לעובדותיה הספציפיות, ובשאלה כפי שנוסחה לא צוין כי כל אחות הייתה עדה לפשע שבוצע נגד האחרת. בית המשפט מצא כי התשובה שבחרה הוועדה היא הנכונה ביותר, וכי טענות העותר אינן מצדיקות התערבות בהחלטות הוועדה. ביחס לשתי התשובות שבמחלוקת מצא בית המשפט כי טענות העותר חסרות שחר, שכן ההוראות שניתנו לנבחנים הבהירו כי רק התשובות המסומנות בדף התשובות ייספרו, וניתנו אזהרות לנקוט משנה זהירות בעת סימון התשובות. זאת ועוד, דיסלקציה של העותרת לא הוזכרה בבקשתם להארכה, ואף לא בהמלצות ההערכה הדידקטית שצורפו אליה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיבים 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין ומע"מ.