ת"א 28251-02-20

תקציר

מדובר בשתי תביעות שאוחדו לדיון. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי זמרת בשם קיטאריה, מבקשת פיצוי ממנהליה, הנתבעים ביירן, בן ארוש והחברות שלהם, בגין רווחים שלא שולמו בהתאם להסכם הייצוג שלהם. קיטריה טוענת כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שלא קידמו את הקריירה שלה, גבו תשלום נוסף עבור שירותי ההזמנה ולא שילמו את חלקה ברווחים. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי בן ארוש, היא תביעת לשון הרע נגד קיטריה ואחיה ימואל בגין פרסומים המאשימים את בן ארוש בגניבה ומרמה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים את התביעה העיקרית, ודחה אותה על הסף. נקבע כי הנתבעים מילאו את חובותיהם המקצועיות כלפי כתריא, והשקעתם זמן ומשאבים תרמה להצלחתה. בית המשפט פירש את הסכם הניהול כמאפשר לנתבעים לגבות תשלום עבור הזמנת שירותים, ומצא כי התנהלות הנתבעים הייתה סבירה ובתום לב. באשר לסעיף חלוקת הרווחים, קבע בית המשפט כי הוצאות חוץ ושעות אולפן אינן נחשבות להוצאות ישירות שניתן לנכות לפני חלוקת הרווחים. עם זאת, קיטריה לא הצליחה להוכיח כי הנתבעים לא שילמו את חלקה ברווחים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב בכך שלא מסרו לקיטריה מסמכים ונתונים מסוימים שביקשה, שכן מילאו באופן סביר את חובתם למסור חשבונות. ביטולו החד-צדדי של ההסכם על ידי קיטריה בשל מחלוקות שלא נפתרו נמצא כהפרה יסודית. בתביעה שכנגד קבע בית המשפט כי קיטריה אחראית לביטול ההסכם שלא כדין והורה לה לשלם לנתבעים פיצויי הסתמכות בסך 197,000 ₪, שהופחתו ב-25% בגין אשמתם החוזית. בתביעת לשון הרע פסק בית המשפט לטובת בן ארוש, וקבע כי פרסומיהם של כתריה וימואל אינם מוגנים בהגנת האמת. קיטריה קיבלה הוראה להסיר את הפוסט המשותף שלה ואת הטקסט הנלווה בתוך 14 יום. בן ארוש קיבל פיצויים בסך 5,000 שקל מימואל, שחויב גם הוא להסיר את פרסומו. הן קיטריה והן ימואל חויבו לשלם סכום מתון בהוצאות משפט לנאשמים.