בג"צ 4382/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישה רופאה המתמחה בפסיכיאטריה שביקשה ממשרד הבריאות להנפיק לה הצהרה הנדרשת על ידי הרשויות בארה"ב לקבלת ויזת J1 להתמחות בארה"ב. על ההצהרה לאשר כי קיים צורך בישראל במומחים בתחום התמחותה של העותרת וכי היא התחייבה לחזור לישראל לאחר התמחותה כדי לעסוק בתחום זה. משרד הבריאות סירב בנימוק שבישראל אין מחסור במומחים וכי התמחות ראשונית בחו"ל אינה מעודדת בדרך כלל, שכן מערכת הבריאות דורשת מהמתמחים לאייש תפקידים שונים. בית המשפט פסק לטובת העותרת, וקבע כי אף שמדיניותו הכללית של המשרד מובנת, עליו לבחון כל בקשה לגופה, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות. במקרה דנן, המשרד לא ערך בחינה ראויה של בקשת העותר, ובמקום זאת הסתמך על מדיניותו הכללית. בית המשפט הורה למשרד לשקול מחדש את בקשתה של העותרת, ולערוך בחינה מעמיקה של פרטי המקרה שלה, לרבות אופי ההתמחות המיועדת לה, קיומן של תכניות דומות בישראל והתועלת הפוטנציאלית למערכת הבריאות הישראלית. בפסק הדין הודגש כי על הרשויות הציבוריות לאזן בין צרכי הציבור לבין האינטרסים של הפרט, וכי מדיניות כללית אינה יכולה לגבור על הצורך בבחינה עניינית של כל בקשה.