עב"ל 66854-11-20

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם התאבדות של עובד מפוטר צריכה להיחשב כפגיעה בעבודה. המערערים טוענים כי ההתאבדות היא תוצאה של שני אירועים הקשורים לעבודה: הפיטורים ושיחות הטלפון ביום ההתאבדות. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות והטענות, מחליט לדחות את הערעור, בנימוק של חוסר הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה במקרים קודמים עם לוחות זמנים דומים בין האירוע המעורר לבין ההתאבדות. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי האירועים שהובילו להתאבדות חייבים להיות ממוקמים בזמן ובמקום ולהיות בעלי קשר סיבתי ישיר עם המתאבד. במקרה דנן, שיחות הטלפון עליהן הצביעו המערערים כסיבת ההתאבדות התרחשו כאשר האדם כבר לא היה מבוטח, ועל כן אינן יכולות להיחשב כקשורות לעבודה. בנוסף, בית הדין מציין כי הפיטורים התרחשו למעלה משנה לפני ההתאבדות, וגורמים נוספים, כגון מאבקו של הפרט למצוא תעסוקה חדשה ומצבי שוק חיצוניים, מנתקים את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין ההתאבדות. אין לראות בהחלטה זו, טוען בית המשפט, חוסר רגישות, אלא פרשנות משפטית הכרחית לנסיבות. בהיעדר קשר ברור בין אירוע העבודה לבין ההתאבדות, הערעור נדחה.