עת"מ 23005-10-18

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת העותרים כי ועדת המכרזים פעלה באופן בלתי סביר בפסילת הצעתם בשל פגמים בערבות הבנקאית שהציגו אינה תקפה. ההבדלים בין הערבות שהוצגה לבין זו הנדרשת במסמכי המכרז נמצאו מהותיים ולא מינוריים או קוסמטיים. הם כללו הבדלים בזהות הנהנה, פרק הזמן שבו הבנק ישלם למוטב והעובדה שהערבות קשורה לחוזה ספציפי שטרם נוצר, ובכך יצרו עמימות. עניינו של העותר לא נחשב חריג דיו כדי לגבור על הכלל לפיו פגמים בערבות בנקאית מובילים לפסילה אוטומטית של הצעה, מה גם שהטעויות לא ניכרו בעת קריאת הערבות עצמה, לא נמצאה ראיה אובייקטיבית לתום ליבה של העותרת, וקבלת ההצעה הייתה פוגעת בשוויונם של יתר המציעים. זאת ועוד, מכתב הבהרה שהוגש על ידי הבנק של העותרת לא אישר את תוקפה של הערבות הקיימת, ונחשב עמום מכדי להסתמך עליו. השופט גם בחר שלא לדון בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה לטובת העותר, משום שהם נעדרי הנמקה או שלא הצביעו על שינוי בפסיקה שנקבעה בעניין פגמים בערבויות. לבסוף ציין השופט כי המשיב החל לנקוט בצעדים לייזום הפרויקט, לתמיכה נוספת בדחיית העתירה, והורה לעותר לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.