עת"מ 10272-08-18

תקציר

העותרים החזיקו באופן בלתי חוקי בחלקת אדמה במשך כשני עשורים ונצטוו לפנות ולהרוס את האתר. הם ערערו על ההחלטה וביקשו הקצאת קרקע לטווח קצר עד תום החוזה שלהם עם המועצה המקומית, שהיה אמור להסתיים בספטמבר 2020. עם זאת, השופט דחה את העתירה. השופט קבע כי החלטת מינהל מקרקעי ישראל לדחות את בקשת העותרים להקצאה קצרת טווח היא סבירה, הוגנת ועולה בקנה אחד עם הדין החל. עוד צוין, כי לעותרים היה די והותר לקיים את צו הפינוי ולא עשו כן. השופט הדגיש כי מנהל מקרקעי ישראל פעל כראוי ובסבלנות כלפי העותרים, בחן את מכלול טענותיהם ונתן מספר אפשרויות והזדמנויות להסדיר את מצבם, אך ללא הועיל. זאת ועוד, השופט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרים כי מינהל מקרקעי ישראל לא שקל כראוי את החלופות שהציעו. השופט הגיע למסקנה כי העותרים מנסים להאריך את שהותם בקרקע מטעמים כלכליים וכי התנהלותם אינה משקפת ניקיון כפיים. כתוצאה מכך, השופט הורה לעותרים לשלם הוצאות משפט ואגרות לרמ"י ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי החלטת רמ"י נותרה בעינה.