ב"ל 34330-01-23

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין בית הדין האזורי לעבודה בתיק בל 34330-01-23** **מבוא** פסק דין זה עוסק בתביעתה של התובעת, חיילת בשירות קבע, להכיר באירוע רפואי שעברה במהלך שירותה כתאונת עבודה, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת דחה את התביעה, בקובעו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אירע לה "אירוע תאונתי" תוך כדי ועקב שירותה. **עיקר העובדות והטענות** התובעת, שירתה בשירות קבע בצה"ל. ביום 22.8.2021, תאריך בו התייחסה תביעתה הראשונית למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), דיווחה על כאבי אוזניים וראש, וקיבלה ימי מנוחה וטיפול תרופתי. בהמשך, ביולי 2022, נדחתה תביעתה לקבלת "זכות נכה" ממשרד הביטחון, אך הופנתה לבחינת זכאותה לפי פרק י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי. במסגרת התביעה בבית הדין, התמקדה התובעת באירוע אחר – "אירוע השאיבה" – שאירע לה באוקטובר/נובמבר 2021 במהלך אשפוזה בעקבות דלקת אוזניים קשה. לטענתה, במהלך אירוע השאיבה חשה כאבי ראש, סחרחורת וכפל ראיה, ואירוע זה הוא התאונה המהווה בסיס לתביעתה. טענתה המרכזית היא כי מכיוון שהייתה בשירות קבע ("24/7"), וכן נוכח ההשפעה האפשרית של תנאי שירות (כגון שימוש במסכה, שיחות טלפון) על מצבה הרפואי, יש לראות באירוע זה פגיעה בעבודה. המל"ל דחה את התביעה, בטענה כי לא ארע לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה, וכי מדובר במצב תחלואתי טבעי. **המסגרת הנורמטיבית והניתוח המשפטי** 1. **הגדרת "תאונת עבודה"**: סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו". בית הדין מדגיש, בהתאם לפסיקה, כי נדרשים שני תנאים: יסוד הזמן ("תוך כדי") ויסוד הקשר הסיבתי ("עקב"). 2. **הנטל להוכחת "אירוע תאונתי"**: פסק הדין מדגיש, בהתאם להלכה הפסוקה (דב"ע (ארצי) נג/0-153 פארג' עוד ג'אבר), כי על המבוטח להניח בראש ובראשונה תשתית ראייתית לקיומו של "אירוע תאונתי". "תאונה" מוגדרת כאירוע פתאומי, הניתן לאיתור בזמן ובמקום, אשר הביא לחבלה או לצורך בטיפול רפואי (עב"ל (ארצי) 63762-06-19 רוזה קוצ'רו). בית הדין מבחין בין "תאונה" לבין "מחלה" המתפתחת באופן הדרגתי. 3. **חזקת הסיבתיות**: סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה תאונה שאירעה תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח אחרת. עם זאת, חזקה זו נכנסת לתוקף רק לאחר הוכחת קיומה של "תאונה" בעלת גורם חיצוני הנראה לעין. 4. **החלת פרק ה' על חיילי קבע (סעיף 295א לחוק)**: פסק הדין מתייחס לתיקון מס' 181 לחוק, שהוסיף את פרק י"ג1, המרחיב את הזכויות לנפגעי כוחות הביטחון. סעיף 295א(ב) קובע כי הוראות פרק ה' (ביטוח נפגעי עבודה) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חייל בשירות קבע ("משרת כוחות הביטחון"), אם הפגיעה שאירעה לו, תוך כדי השירות ועקב השירות, אינה פגיעה מזכה לפי חוקי השיקום. סעיף 295א(ג) אף קובע כי יראו את השירות כ"עבודה" לצורך קביעת זכאות לגמלה, אף אם אין מתקיימים יחסי עבודה פורמליים. **הכרעת בית הדין ומנימוקיה** בית הדין דחה את התביעה, בקובעו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אירע לה "אירוע תאונתי" כנדרש בחוק, הן ביחס ליום 22.8.2021 והן ביחס ל"אירוע השאיבה". * **היעדר "אירוע תאונתי"**: * **אירוע 22.8.2021**: בית הדין קובע כי התובעת לא העלתה כל גרסה המעידה על קיומו של אירוע תאונתי במועד זה. * **"אירוע השאיבה"**: אף לגבי אירוע זה, בית הדין קובע כי לא הוכח כי מדובר ב"תאונה" כהגדרתה בדין. התובעת לא פירטה את נסיבותיו באופן המאפשר לאתרו בזמן ובמקום כאירוע פתאומי. * **טענות לגבי שימוש במסכה וטלפון**: בית הדין דוחה את טענות אבי התובעת, לפיהן שימוש במסכה לאורך זמן, שיחות טלפון ועבודה עם אנשים היוו את הגורם לפגיעה. בית הדין קובע כי פעולות אלו, כשלעצמן, אינן מהוות "תאונה" על פי הגדרתה המשפטית, וכי התובעת לא הניחה כל בסיס עובדתי או ראייתי לקשר בין פעולות אלו לבין "תאונה" ספציפית. * **מחלה לעומת תאונה**: בית הדין מדגיש כי התובעת סבלה מדלקת אוזניים פטרייתית, אשר התפתחה בסופו של דבר לאשפוז. הוא קובע כי לא הוכח קיומו של אירוע פתאומי הקשור לשירות, וכי הליקויים הנטענים לא הוכחו כתוצאה מ"תאונה" אלא כתוצאה מתהליך תחלואי ממושך. * **מיקרוטראומה**: בית הדין מציין כי התובעת גם לא טענה ולא הוכיחה קיומם של אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים (מיקרוטראומה) העשויים להוות בסיס לפגיעה בעבודה. * **היעדר קשר סיבתי ("עקב העבודה")**: גם אם היה מוכח אירוע תאונתי, הנטל נותר על התובעת להוכיח את הקשר הסיבתי בינו לבין שירותה. בית הדין קובע כי לא הונחה כל ראיה לקשר כזה. * **טענת "24/7"**: בית הדין דוחה את הטענה כי עצם היותה של התובעת בשירות קבע ("24/7") הופכת כל בעיה רפואית לכאורה לפגיעה בעבודה. הוא מדגיש כי יש להוכיח את מבחן "עקב" השירות, ולא ניתן להסיק זאת אוטומטית. **עקרונות משפטיים וחידושים (כפי שעולים מהפסק דין)** 1. **הפרדה בין "תאונה" ל"מחלה"**: הפסיקה מדגישה את ההבחנה המהותית בין "תאונה" – אירוע פתאומי וניתן לאיתור – לבין "מחלה" – תהליך הדרגתי. בפסק דין זה, בית הדין ממשיך בקו זה, וקובע כי גם אם מצבה הרפואי של התובעת החל או הוחמר במהלך השירות, היעדר אירוע תאונתי מונע הכרה בפגיעה כ"תאונת עבודה". 2. **הפרשנות המצמצמת ל"תאונה"**: בית הדין מפרש את המונח "תאונה" באופן מצמצם, הדורש את הוכחת יסודותיה – גורם ופגיעה, וכן את איתורם בזמן ובמקום. פעולות שגרתיות, כגון שימוש במסכה או בטלפון, אינן נחשבות תאונה כשלעצמן, אלא אם כן מוכח כי אירע במסגרתן אירוע חריג ופתאומי. 3. **החלת הוראות ביטוח נפגעי עבודה על חיילי קבע**: פסק הדין ממחיש את יישום סעיף 295א לחוק, המרחיב את הגנת ביטוח נפגעי העבודה גם על חיילי קבע. עם זאת, הוא מבהיר כי הרחבה זו אינה פוטרת את החייל מלהוכיח את יסודותיה הבסיסיים של "תאונת עבודה", ובפרט את קיומו של "אירוע תאונתי" ואת הקשר הסיבתי ל"עבודתו" (שירותו). 4. **היעדר "תאונה" מונע הכרה אף במצב של "24/7"**: ההחלטה מבטלת את הרעיון כי מעמד של "24/7" לבדו מבטיח הכרה כ"תאונת עבודה". היא מבהירה כי עדיין יש להוכיח את הקשר הסיבתי הספציפי בין האירוע הרפואי לבין השירות, באמצעות הוכחת "אירוע תאונתי" כהגדרתו. 5. **חשיבות פירוט עובדתי**: בית הדין מדגיש את הצורך בפירוט עובדתי לביסוס טענות. התובעת, ואף אביה, לא סיפקו גרסה עובדתית מפורטת מספיק המוכיחה קיומו של "אירוע תאונתי" או את הקשר הסיבתי ל"עבודה". **מסקנה** בית הדין קבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. היא לא הוכיחה כי אירע לה "אירוע תאונתי" כמשמעותו בחוק, בין אם ביום 22.8.2021 ובין אם במסגרת "אירוע השאיבה". בנוסף, גם אם היה מוכח אירוע כזה, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינו לבין שירותה הצבאי. בהיעדר הוכחת יסודותיה של "תאונת עבודה", נדחתה התביעה.