עת"מ 20063-06-10

תקציר

העותר, נכה צה"ל עיוור, קיבל כספי סיוע עבור 8 שעות ביום לפי חוק הנכות. הכספים הועברו ישירות לחשבונו. עם זאת, הוראה משנת 2008 שינתה את נוהל הליווי לנכי צה"ל, וקבעה כי המלווים יישכרו באמצעות חברת כוח אדם. העותר רצה שאביו, שליווה אותו, ימשיך כמלווה שלו ויקבל את הכספים ישירות. משרד הביטחון הסכים, אבל רק אם האב נרשם בחברת כוח אדם. העותר טען כי יש לו זכות קנויה לתגמוליו והנוהל החדש אינו סביר. עוד טען כי אביו פרש בעידודו של המשיב והעסקה באמצעות חברה תביא להעלאת מסים. כמו כן, העותרת הפעילה את חוק העסקת עובדים, המגביל את העסקתם של עובדי קבלן כוח אדם לתשעה חודשים. המשיב טען כי ההחלטה סבירה, התקבלה בהתייעצות עם אנשי מקצוע, וכי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי ההחלטה סבירה וכי המשיב שקל את צרכי העותר. עוד נמצא כי המשיב לא עודד את פרישת האב וכי לא ניתן לעקוף את חוקי המס. לבסוף, קבע בית הדין כי חוק העסקת עובדים אינו רלוונטי, שכן האב סיפק שירותי סיעוד. בקשת העותר להגשת מסמכים נוספים נדחתה, והעתירה נדחתה.