עמ"נ 36553-11-20

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לסעד זמני שהיה מאפשר למערערת, אזרחית הודו שאשרת העבודה שלה עברה את אשרת העבודה שלה ולאחר מכן הגישה בקשת מקלט בישראל, להישאר בארץ במהלך הליך הערעור. השופטת קבעה כי המערערת לא הוכיחה סיכויי הצלחה לגופו של ערעור, וכי גם מאזן הנוחות לא נטה לטובתה. המערערת שהתה בישראל שלא כדין בשתי הזדמנויות קודמות ולא נתקלה בבעיות כלשהן במהלך ביקוריה בעיר הולדתה בהודו, דבר המערער את טענתה כי היא סובלת מהתנכלויות דתיות וכי נשקפת סכנה לחייה שם. יתר על כן, בית המשפט מצא את עדותה בלתי עקבית וחסרה פירוט לגבי האיומים לכאורה מצד שכניה המוסלמים. השופט הגיע למסקנה כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למערערת אם הסעד הזמני יישלל אינו בלתי הפיך, מה גם שבני משפחתה התגוררו בבטחה בהודו. אם לא יבחר המערער להמשיך בהליכי הערעור מהודו, יידחה הערעור ללא דיון נוסף. ההחלטה מפרטת גם את ההשלכות על שכר טרחת עורך דין והחזרת כל הפקדות שנעשו על ידי המערערת.