ע"מ 59357-11-14

תקציר

המערערת, חברה המספקת עובדים למגזרים שונים, ערערה על החלטת המשיב לחייבם על בסיס שומה שנעשתה בשיטת מיטב השפיטה. סעיפי האישום נגעו להעסקת עובדים זרים שהסתננו לישראל שלא כדין מסודן ואריתריאה, ולתשלום שכרם לאחר מכן. המערערת טענה כי יש לבטל את החיובים מאחר שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בטרם נערכה השומה, ואין לראות בעובדים "עובדים זרים" כהגדרתם בחוקים הרלוונטיים. בנוסף, הם טענו כי יש לראות בעובדים תושבים ארעיים בישראל ולכן זכאים לזיכויי מס מסוימים. בית המשפט דחה את טענותיה המקדמיות של המערערת בנוגע להליך השומה ומצא כי מהות המחלוקת משפטית בלבד. נקבע כי העובדים אכן היו "עובדים זרים" כהגדרתם בחוק עובדים זרים ולכן כפופים להיטל הקבוע בחוק התכנית להבראת המשק. כמו כן, בית המשפט קבע כי עובדים אלה, שהחזיקו ברישיון לישיבת ארעי, אינם יכולים להיחשב תושבי ישראל ולכן אינם זכאים לזיכוי ממס. השופט הגיע למסקנה כי החלטת המשיב מוצדקת ודחה את הערעור, והורה למערערת לשלם הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.