ת"א 6410/04

תקציר

התובעים, אלמנים וארבעת ילדיה של המנוחה תבעו את הרופא הנתבע ואת המוסד הרפואי שלה על כך שלא אבחנו את המלנומה של המנוחה, מה שהוביל למותה. התובעים טענו כי הנתבע לא ביצע בדיקה ראויה ולא ביצע ביופסיה, שהייתה מביאה לגילוי מוקדם יותר של המחלה ומצילה את חיי המנוח. הנתבע טען כי המלנומה נדירה וקשה לאבחון וכי הנזק לא נגרם כתוצאה מרשלנותם. בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל בטיפול במנוח. השופט מצא כי הרשומות הרפואיות היו חלקיות ולא מספקות, והנאשם לא הצליח להוכיח כי לא ניתן היה לאבחן את המלנומה מוקדם יותר. עם זאת, השופט מצא גם כי המנוחה עצמה תרמה לנזק בכך שלא הגיעה לפגישת המעקב אצל כירורג פלסטי כפי שהונחה. השופט ייחס למנוח 25% אשמה. באשר לסיבתיות, קבע השופט כי אבחון מוקדם יותר היה מוביל לפרוגנוזה טובה יותר עבור המנוח. השופט חישב את סך הנזק של התובעים והכפיל אותו באחוז האחריות המיוחס לנתבע, שיצא 25%. לאחר מכן פסק השופט על מספר ראשי נזקים, בהם כאב וסבל, אובדן הנאת חיים, אובדן שירותי אם וזוגיות, אובדן מזונות והוצאות קבורה. לאחר שלקח בחשבון את הגמלאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, קבע השופט כי הנתבע ישלם לתובעים 487,608 ₪ בצירוף הוצאות משפט.