ע"א 37075-03-11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה למערערת, שאמו הייתה בעלת דירה, לשלם למשיב, מתווך נדל"ן, דמי תיווך בסך 52,993 ₪. העמלות התייחסו לשתי עסקאות נפרדות: אחת שנפלה ואחת שהושלמה. המערערת חתמה על הסכם המעניק למשיב בלעדיות בתיווך במכירת הדירה. עם זאת, המשיב לא הוכיח כי הוא היה "הגורם היעיל" בשתי העסקאות, דרישה לפי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996. שגה בית המשפט בהסתמכו על עדות שמיעה – הקלטה של שיחה עם דייר – כדי להגיע למסקנה כי המשיב מילא את חובותיו. זאת ועוד, המשיב לא מילא אחר תנאי הסכם הבלעדיות, שכן לא הזמין רוכשים פוטנציאליים לצפות בדירה, ובמקום זאת הציג רק קבלות על מודעות בעיתון. ההסכמים בין הצדדים הפרו את חוק המתווכים, שהינו חוק הגנת הצרכן הקוגנטי, בכך שקבעו כי המשיב יהיה זכאי לשכר טרחה גם אם לא יעמוד בדרישות החוק לדמי תיווך. לפיכך, הסכמים אלה היו בלתי חוקיים ומבוטלים. מאחר שתביעת המשיב נשענה אך ורק על הסכמים אלה, התקבל הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.