ת"א 55304-05-22

תקציר

בית המשפט מצא כי הבנק הנתבע התרשל במסירת מידע שגוי אודות התובעת למאגר נתוני האשראי שניהל בנק ישראל, אך לא נמצאו ראיות לזדון. פעולת הבנק, אף שהייתה פסולה, נפלה במסגרת חוק נתוני אשראי ולכן הייתה מוגנת מפני תחולת חוקים חיצוניים. טענת התובע לפי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות לא הייתה רלוונטית במקרה זה של הפרה לא זדונית של חוק נתוני אשראי. התובע דרש פיצוי ללא הוכחת נזק בגין שבע חבויות נפרדות הנובעות משבעה מחקרים שבוצעו במאגר, אך בית המשפט מצא כי התביעה צריכה להיות לפיצוי פרטני לכל ערכאה ולא תביעה מצטברת. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הצליח להפחית את נזקיו בכך שהמתין שנתיים לתיקון המידע השגוי במאגר. בתקופה זו התרחשו מרבית האירועים שבגינם טען לנזקים. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעותיו לנזקים ספציפיים, ולא הצליח לבסס קשר סיבתי בין התנהלותו הפסולה של הבנק לבין הנזקים הנתבעים. היעדר ראיות ומצבו הכלכלי הרעוע של התובע טרם הדיווח השגוי מטילים ספק בקשר הסיבתי. לסיכום, בית המשפט דחה את תביעת התובע במלואה והורה לו לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 26,826 ₪, שהם 20% מהסכום הנתבע בתוספת מע"מ, המחושב לפי שיעור המינימום המומלץ של לשכת עורכי הדין.