תלה"מ 37473-03-19

תקציר

פסק הדין דן בדחיית עתירה להחזרה מהירה של קטין לישראל ממדינה זרה, א', על בסיס הסכם משמורת שנחתם בין ההורים הגרושים. ההסכם, שקבע את האב כהורה המשמורן וקבע את מקום מגוריו של הילד בישראל, לא קיבל תוקף בדין הישראלי ולכן לא ניתן לאכוף אותו. כמו כן, בית המשפט קבע כי הילד נחטף על ידי האם והובא ל-א', דבר המהווה הפרה של זכויותיו ההוריות של האב על פי הדין הישראלי. למרות זאת, בית המשפט דחה את בקשת האב להחזיר את הילד לישראל. החלטה זו נומקה בחוסר התאמצותו של האב לשמור על קשר עם הילד לאחר הרחקתו מישראל, וכן בחשש מהתנהלותו ההורית של האב, שתוארה כספרטנית ועלולה להזיק לרווחת הילד. האופי המטריד של מעשיו של האב, יחד עם ניתוקו במהלך הדיונים, העלו חשש לפגיעה ממשית בילד אם יוחזר לישראל. בנוסף, נשקלה יכולתה המוגבלת של האם להישאר בישראל בשל מגבלות האשרה והיעדרותה מהארץ לתקופות ממושכות. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי טובת הילד היא שלא להחזירו לישראל, למרות מעשה החטיפה הבלתי חוקי. במקום זאת, הציע בית המשפט הליך מדורג של שילוב הילד במערכת יחסים עם אביו ואפשרות החזרתו לישראל בתנאים מסוימים, אם האב יביע רצון לעשות כן תוך זמן סביר. נוכח מעשה הצדק העצמי של האם, הוטל עליה לשאת בהוצאות המשפט של האב, בסך 50,000 ₪.