עת"מ 33219-11-09

תקציר

בית המשפט לא יתערב בהחלטות רשויות התכנון אלא אם נפל פגם משפטי בדמות חוסר סמכות, חוסר סבירות, אפליה, התחשבות בגורמים זרים או חוסר תום לב. משכך, אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. במקרה זה, העתירה היא נגד החלטת ועדת הערר, שהיא מוסד תכנוני מעין שיפוטי. תפקידו של בית המשפט אינו לשמש כערכאת ערעור אלא לבחון את סבירות החלטת הוועדה. השאלה המרכזית היא האם החלטת ועדת הערר לדחות ערר בטרם שקלה את מכלול טענות העותר הייתה סבירה. הוועדה החליטה כי התנגדות המערערים לתוכנית מקומית הוגשה מאוחר מכדי שניתן יהיה לדון בה וכי אין הצדקה לדרוש את בחינתה. זאת משום שההתנגדות הוגשה חודש וחצי לאחר המועד האחרון. בעוד המערערים טענו כי לא ראו את הפרסומים בעיתון המכריזים על התוכנית, החוק קובע כי מועד הפרסום בעיתון הוא המועד הסופי לתום תקופת ההתנגדויות. החלטת הוועדה היא אפוא סבירה. זאת ועוד, ועדת הערר החליטה באופן סביר כי אין לה סמכות לדון בערר על תכנית שכבר פורסמה ברשומות ונכנסה לתוקף. תוכנית כזו הופכת לחוק, ורק לבית המשפט יש סמכות לבטל אותה. עוד ציינה הוועדה כי גם אם התכנית לא הייתה מקבלת תוקף, סביר להניח שלא הייתה מקבלת את הערר בכל מקרה, שכן לא מצאה פגם בהתנהלות הוועדה המקומית. בית המשפט מסכים כי פרסום התכנית ואישורה היו כדין וכי התכנית לא שינתה את הייעוד וזכויות הבנייה בנכס של העותר. מטעמים אלה, ובאיזון בין זכות ההתנגדות לבין הוודאות שמציעה התכנית לגורמים אחרים, נדחה ערעורם של העותרים. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים וישלמו סך של 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.