עע"מ 1846/18

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לדחות את העתירה ולהשאיר על כנו את התכנית הקיימת. פסק הדין נשען על חוק התכנון והבנייה, הקובע היררכיה מובנית לתכנון תוך איזון בין צרכי פיתוח שונים לבין שיקולים סביבתיים וכלכליים. מסגרת משפטית זו שמה דגש על הליכי תכנון מואצים כדי להתמודד עם דרישות דיור דחופות, כגון אלה הנובעות מהגירה ומעליית מחירי הדיור. באופן ספציפי, החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, שנחקק בשנת 2014, מאפשר זירוז תהליכים לפיתוח פרויקטים גדולים למגורים להתמודדות עם משבר הדיור. במקרה זה הוכרז מתחם צוריאל כאזור מועדף למגורים, המאפשר תכנית מואצת (תמ"ל/1057) הגוברת על כל התוכניות האחרות למעט תמ"א 35, ומבטיחה התקדמות מהירה בבנייה למגורים ללא צורך באישורים נוספים. בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים או שיקול דעת בקידום התכנית במסלול המזורז, וקבע כי צורכי הדיור הלאומי גוברים על הדרישות המקומיות. הפיתוח המהיר של התוכנית עולה בקנה אחד עם אסטרטגיות לאומיות ומספק את כוונת המחוקק על ידי הגדלה מיידית של היצע הדיור באזורי הפריפריה, החיוניים למאבק במשבר הדיור הלאומי. ההחלטה משקפת בחינה מדוקדקת של יעדים תכנוניים רחבים, המאשרת את סמכותה של הוועדה הארצית לתכנון ואת החשיבות האסטרטגית של פרויקטים במסלול מהיר כמו תמ"ל/1057, ובכך מעניקה את הערר ללא הוצאות.