סע"ש 54769-11-19

תקציר

## ניתוח פסק דין - סע"ש 54769-11-19 **בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו** **תאריך:** 11 בפברואר 2024 **שופטת:** ערמונית מעודד **נציגי ציבור:** יהונתן דקל (עובדים), תמר כהן (מעסיקים) **תובע:** טל אלרואי **נתבעת:** ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ **השאלה המרכזית:** האם התובע זכאי לתשלום עמלות בגין כספים שלא הופקדו בחשבונות הנתבעת, כי אם בחשבונות של חברות אחרות? **רקע:** התובע הועסק בחברה בתפקיד מנהל פיתוח עסקי ומכירות במשך כחצי שנה. תנאי העסקתו הועלו על הכתב ב"חוזה העסקה אישי" שלא נחתם. הסכם ההעסקה קבע שכר חודשי של 10,000 ₪ ועמלות מכירה על פי הפקדות נטו של לקוחותיו, בניכוי משיכות, עסקאות שבוטלו ובונוסים. הנתבעת טענה כי התובע היה שותף למעשה הונאה שביצע המנכ"ל, ולכן יש לדחות את תביעתו. **עיקרי הדיון והכרעה:** 1. **טענת ההונאה:** בית הדין בחן את טענת הנתבעת בדבר מעורבות התובע בהונאה. נמצא כי הנתבעת לא הציגה ראיות מוצקות להוכחת ההונאה או מעורבות התובע בה. הוכחות עיקריות לכך: * התלונה במשטרה הוגשה נגד המנכ"ל בלבד. * התובע פעל על פי הוראותיו של המנכ"ל (פישלר), שהיה ממונה עליו, והסתמך על הצהרותיו של פישלר כי ההפקדות לחשבונות אחרים נעשו באישור הבעלים (שדה). * התובע היה עובד צעיר וחסר ניסיון, ופעל בהתאם להוראות שקיבל, כפי שחייל פועל לפי פקודת מפקדו. * לא הוכח כי התובע היה מודע להיקף הפעילות או להשלכותיה, או כי היה לו ידע קונסטרוקטיבי. * התובע אף נדרש לבצע פעולות עבור חברות קשורות אחרות, דבר שלא נסתרה. * **מסקנה:** בית הדין דחה את טענת ההונאה וקבע כי התובע לא היה שותף להונאה ולא ידע עליה. 2. **זכאות לשכר עבודה לחודש מאי 2019:** * התובע טען כי זכאי לשכר עבודה עבור חודש מאי 2019. * הנתבעת טענה כי התובע התפטר בסוף אפריל 2019. * **ממצאים:** * התובע המשיך בעבודתו השוטפת בחודש מאי, טיפל בלקוחות וביצע הוראות. * התובע התלונן על אי קבלת שכר עבור מאי, ובתחילת יוני פישלר הודיע כי אין שכר למאי. * הנתבעת לא הציגה כל ראיה לסיום ההעסקה בסוף אפריל. * קשר העבודה נמשך אף מעבר למאי, כפי שעולה מכנס בתחילת יוני בו נראה התובע. * **מסקנה:** בית הדין קבע כי התובע זכאי לשכר עבודה לחודש מאי 2019 בסך 10,000 ₪, וכן פיצויי הלנת שכר בסך 1,500 ₪. טענות הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת והפרת הסכם נדחו. 3. **זכאות לתשלום עמלות:** * התובע עתר לתשלום עמלות בסך 64,271 ₪ בגין לקוחות שגייס. * הנתבעת טענה כי העמלות ניתנות רק באופן חד פעמי, בהתאם לתנאים מסוימים שלא התקיימו, וכי התובע לא הוכיח את הסכומים. * **ממצאים:** * **פרשנות הסכם ההעסקה:** בית הדין קבע כי הסכם ההעסקה, על אף שלא נחתם, שיקף את ההסכמות בפועל. סעיף 6 להסכם קבע זכאות לעמלות על פי הפקדות נטו, ונספח ג' הציע בחירה בין תשלום חד פעמי או חודשי. טענות הנתבעת בדבר הסכמה שונה או תנאים מחייבים שלא התקיימו נדחו. * **הוכחת העמלות:** * **קלי גיפט (חודש מרץ 2019):** הוכח כי התובע גייס את הלקוחה, וכי הכספים הופקדו בחשבון הנתבעת. על בסיס התכתבויות, טבלת אקסל שערך התובע בשיתוף עם הלקוח, ומסמכי ההעברות, קבע בית הדין כי התובע זכאי ל-1% מההפקדות שבוצעו בחודש מרץ 2019, בסך 15,434 ₪. * **יתרת העמלות:** יתרת התביעה לעמלות נדחתה. נמצא כי הראיות שהציג התובע ביחס ללקוחות האחרים (פוקויה, מיטי קומרס, דוד הלל, רוזנפלד) לא הוכיחו כי הוא גייס אותם, או כי בוצעו הפקדות לחשבונות הנתבעת בגינם. בפרט, ההפקדות בוצעו לחברות אחרות, ולא הוכחה זכאותו לעמלות בגינן. * **העדרויות:** אי זימונו של פישלר להעיד נזקף לחובת שני הצדדים. אי זימונו של יוגב בן נון (קלי גיפט) נזקף לחובת התובע. עדות רוזנפלד לא תמכה בגרסת התובע. * **מסקנה:** התביעה לעמלות התקבלה באופן חלקי בלבד, לתשלום סך של 15,434 ₪ בגין הפקדות קלי גיפט בחודש מרץ 2019. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית. 4. **טענות קיזוז:** * טענות הקיזוז של הנתבעת (הודעה מוקדמת, הפרת הסכם, אובדן עמלות) נדחו, בהתאם לקביעות בית הדין בדבר אי הפרת הסכם על ידי התובע ואי שותפותו להונאה. **החידושים המשפטיים והעקרונות המושרשים בפסק הדין:** * **מעמד חוזה שלא נחתם:** בית הדין ממשיך בקו הפסיקה לפיו הסכם העסקה שלא נחתם יכול להיחשב מחייב מכוח התנהגות הצדדים (הסכם קיבול). במקרה זה, למרות שהנתבעת העלתה טענות סותרות לגבי מעמד ההסכם, התנהלות הצדדים בפועל (תשלום עמלה ראשונה, התכתבויות) תמכה בפרשנות שההסכם מחייב. * **חובת תום הלב וההגינות של המעסיק:** הנתבעת לא הוכיחה את טענת ההונאה, ונדחתה טענתה כי יש לשלול זכויות מהעובד בשל טענות הונאה שלא הוכחו. חוסר הראיות מצד הנתבעת, והעובדה שהעובד פעל בהתאם להוראות הממונה עליו, חיזקו את עמדתו. * **פרשנות חוזים - מכללא ודרך התנהגות:** בית הדין נתן משקל רב להתנהלות בפועל של הצדדים בעת פרשנות תנאי ההסכם, במיוחד בכל הנוגע לתשלום עמלות. ההתנהלות בפועל (תשלום עמלה של 1% כאמור בתלוש השכר) סתרה את טענות הנתבעת לפרשנות אחרת של ההסכם. * **הגנה על עובד זוטר וחסר ניסיון:** בית הדין נתן משקל לעובדה שהתובע היה עובד צעיר וחסר ניסיון, ופעולותיו נובעות מהוראות שקיבל מהממונה עליו, ולא מידיעה או כוונה להונות. הדבר משקף את העיקרון כי נטל הראיה להוכחת מעורבות העובד בהונאה מוטל על המעסיק. * **חובת המעסיק לספק הודעה על תנאי עבודה:** בית הדין הפנה לחוק הודעה לעובד, וקבע כי אי מתן הודעה כנדרש (בשל הסכם שלא נחתם) מטילה את הנטל על המעסיק להוכיח את תנאי ההעסקה, לרבות תשלום עמלות. * **נטל ההוכחה:** בית הדין קבע כי נטל ההוכחה לעניין זכאות התובע לעמלות, במיוחד לנוכח טענת הנתבעת להונאה, מוטל על הנתבעת. במקרים מסוימים (כמו הפקדות קלי גיפט לחשבון הנתבעת), הנטל עבר לנתבעת להוכיח אחרת. * **סדר דין מהותי (השלמת פרטים):** בית הדין לא הסתפק בטענות כלליות, והדגיש את הצורך בפירוט ותחשיב של סכומי העמלות הנתבעים, ואת הצורך בראיות קונקרטיות להוכחתן. * **שמירת זכויות עובד:** גם כאשר יש חשד לפעילות מפוקפקת או חוסר בהירות, בית הדין נוטה להגן על זכויות העובד ככל שלא הוכחה אשמתו. חובת הפיקוח והבדיקה מוטלת, במקרים רבים, על המעסיק, ובפרט כאשר מדובר בסכומים שנוגעים ישירות לשכר עבודה. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את חשיבות ההסכמות המפורשות והמתועדות בעת העסקה, וכיצד התנהלות הצדדים בפועל יכולה להשפיע על פרשנות ההסכם. הוא מחזק את ההגנה על עובדים מפני האשמות שווא, ובפרט כאשר הם פועלים על פי הוראות הממונה עליהם. בנוסף, פסק הדין ממחיש את חשיבות הראיות הקונקרטיות והתחשיבים המפורטים להוכחת זכאות כספית, ובפרט עמלות.