ת"א 1184/05

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב הקשר הנטען בין קבלת החיסון נגד צהבת B לבין התפתחות מחלה אוטואימונית על ידי התובע. התובע, רופא עיניים, טען כי חתימתו זויפה על גבי טופס ההסכמה לחיסון וכי הוא נאלץ לקבל את החיסון על ידי מעסיקו, בית החולים הנתבע, אחרת לא יוכל להמשיך לעבוד שם. עוד טען התובע כי החיסון גרם למחלתו האוטואימונית וכי היה על הנתבעים – בית החולים ויצרן החיסון – לקבל את הסכמתו מדעת על ידי מסירת מידע על סיכוני החיסון. כמו כן, התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו וכי מדובר במוצר פגום. עם זאת, השופט פסק נגד טענות התובע. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח שמחלתו נגרמה על ידי החיסון. עוד קבעה השופטת כי חתימת התובע על טופס ההסכמה הייתה אמיתית וכי הוא לא נאלץ לקבל את החיסון. לדברי השופטת, הנתבעים לא התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובעת, שכן החיסונים המומלצים נועדו להגן על בריאות הציבור. בנוסף, השופט מצא כי החיסון לא היה פגום, וטענת התובע בדבר חוק ההתיישנות על מוצרים פגומים אינה תקפה. יתר על כן, השופטת דנה בקצרה בשאלת הנזק, וציינה כי תביעת התובע להפסדים כספיים לא הוכחה בשום מסמך או ראיה. עם זאת, השופט קבע את שיעור הנכות הרפואית על 59% והציע פיצוי של 400 אלף שקל בגין כאב וסבל, אם שאלת האחריות תוכרע לטובת התובע. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, והורה לתובע לשלם לכל נתבע 200,000 ₪ הוצאות ו-50,000 ₪ לצד השלישי. סכומים אלה כללו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, עם הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין.