בג"צ 6188/08

תקציר

העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבה - ששללה מהם רישיון למכור צמיגים - לנמק את החלטתה ולבטל את כתב האישום נגדם בגין מכירת צמיגים ללא היתר. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה משום שהעותרים פעלו ללא רישיון ולא שילמו את האגרות הנדרשות. בית המשפט מצא כי אינו יכול להיעתר לבקשת העותרים מבלי להיראות כמי שסולד מזלזלם בחוק. תקנות הבטיחות קבעו כי על סוחרי הצמיגים להיות בעלי שטח מחסן מינימלי של 100 מ"ר, ודרישה זו חלה על כל הסוחרים, ולא רק על יבואנים, בניגוד לטענות העותרים. בית המשפט לא יכול היה להצדיק גמישות בעניין זה, במיוחד כאשר מדובר בעניין של שלום הציבור. יתר על כן, טענות העותר בדבר ניקיון – כי הם זוכים ליחס שונה מסוחרים אחרים – אינן תקפות. העותרים גם לא עמדו בתנאי רישיון העסק שלהם, וכתב האישום נגדם בגין פעילות ללא היתר היה סביר. שיקול הדעת להעמיד לדין היה נתון בידי הרשויות, ובית המשפט לא יכול היה להתערב במקרה זה. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המדינה.